ביטחון מבוזר

איומים שונים מחייבים מענים שונים; לכוח יש גבול, והפעלתו בלא הבחנה מולידה את המלחמה הבאה. ביטחון מושתת חוכמה שואל מהו האיום באמת בטרם ישיב, יודע היכן נגמר הכוח, ורואה בצדק עצמו עוצמה אסטרטגית ולא מותרות.

אומה חסונה כשעמהּ מוכן. קהילות מאומנות ומחוברות ורשויות מקומיות מסוגלות הן קו ההגנה הראשון — מסוגלות לעמוד, לסייע ולהחזיק מעמד בשעות שלפני שכוח מרכזי יוכל להגיע.

הביטחון בנוי משלושה חלקים נבדלים: צבא סדיר לאיומים מסורתיים; פיקוד מבצעים מיוחדים לאיומים א־סימטריים; ומערך הגנה אזרחית לחוסן האוכלוסייה ולמוכנות לחירום. לכל אחד תורת לחימה משלו, כדי שאיש מהם לא יוסט למשימה שלא נועד לה.

מניעה עדיפה על תגובה, ומודיעין על הסלמה. ההרתעה נשענת על יכולת אמינה, לא על שׂררה לשם עצמה. המטרה היא לראות בבירור ולפעול מוקדם — להפוך מלחמות למיותרות לעיתים קרובות הרבה יותר מאשר לנצח בהן.

מלחמה בין אומות ואכיפה מול איום א־סימטרי אינן אותה משימה, ועירובן עולה בחיים ובצדק. המבנה מפריד ביניהן, כך שכל אחת תיענה בתורת הלחימה, בכוח ובריסון ההולמים אותה.

הגנה על אזרחים — שלנו ושל זולתנו — היא כשלעצמה אסטרטגיית ביטחון, לא מגבלה עליה. כוח המופעל בצדק שומר על הסמכות המוסרית שעליה נשען ביטחון בר־קיימא; כוח המופעל בקלות דעת מבזבז אותה. הריסון, כאן, הוא הכוח.