חוק אחד, ארץ אחת, אל אחד

חוק אחד פירושו שאין אדם מעל החוק ואין אדם מתחת להגנתו. הצדק נמדד באמת מידה אחת — ליהודי ולערבי, לאזרח ולגֵר, לנשלטים ולשולטים כאחד.

הארץ הזאת אינה רכושו של מחנה אחד או של דור אחד. היא נחלה משותפת ואחריות משותפת — בית שיש לשמרו בנאמנות לכל קהילותיו ולמסרו שלם.

אל אחד אינו שלטון של דת אחת על רעותה. זוהי ההודאה שהמצפון, החסד והאמת עומדים מעל הכוח — שהשלום הוא חובה לפני הבורא, ולא נוחות שמעניקים כשנוח.

אמת בלא צדק היא קרה, וצדק בלא אמת הוא עיוור. האמנה אוחזת בשניהם יחד: דיבור כן על המציאות, ומשפט הוגן הנובע ממנו.

שלום אינו הדממה שלאחר הניצחון, ואף לא הפסקת אש בין אויבים הממשיכים לבוז זה לזה. הוא סדר מוסרי שבו כל אדם וכל קהילה יכולים לחיות בכבוד — וסדר זה נותן דין לפני דבר הגבוה מן המדינה.

מן האמנה הזאת נובע סדר אזרחי: ממשל רזה ואחראי, קול חוקתי לקהילות, וביטחון המתחיל באזרח. ההנחיות מפרטות זאת במלואו.