ממדבר מתנה

אל תראי תולעת יעקב.

כוחה של ישראל אינה ככוחה של מלכות אדום - לא בכוח הזרוע והחרב, אלא בפּה המדבר - ביכולת לבוא בדברים עם אלוהים ואדם ולשנות מציאות.

גם כאשר ניצבת המציאות לפנינו כסלע יצוק – קשה, דומם, סגור, לב של אבן – אנו מצווים לדבר אליו.

לא להכות.

לא לאיים.

לא לכפות.

הכאת הסלע, אפילו כשהיא נראית כמביאה מים - אינה אלא אשליה חולפת.

היא מביאה עלינו חטא - חטא של חוסר אמון, של הערצת הכוח, של טומאה במקום התקדשות. זו מרחיקה אותנו מעצמנו וטבענו האמיתי, מהיעוד האמיתי שניתן לעם הסגולה, להיות אור לכל העמים, ולכונן צדקה ומשפט בארץ.

במקום להכות - נעשה, נשמע, נדבר!

נבקש מים חיים — לא בכוח הזרוע אלא באמונה, בענווה, בסבלנות.

וכך, בפרשה מתוארת גם הדרך:

“וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה. וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל; וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת.״

מן המדבר — מתרבות של הפקרות וחורבן — אל המתנה,

ומן המתנה — אל נחלי אל,

ומן הנחלים — אל הפסגות.

בעזרת אלהי ישראל שגם עם כל הקושי, ההפקרות והחורבן,

נזכה ונדע לקבל את מתנת החיים. נרפה מהטירוף והטראומה,

ניטהר במים - ונעלה יחד כעם אחד בלב אחד אל פסגות האנושות:

השלום והאמת

שלכם,

נחליאל שילה

קול האמת והשלום