איך ישראל העניקה לחמאס את ניצחונו

שנתיים חלפו מאז השבעה באוקטובר, היום שהפך לסמל של קריסת הביטחון, המנהיגות והאשליה הישראלית בדבר ״עליונות צבאית בלתי ניתנת לערעור״.

האירועים והשלכותיהם מצביעים בבירור על אמת קשה: ישראל, במו ידיה, העניקה לחמאס את ניצחונו - לא רק במובן הצבאי, אלא בעיקר בתודעה, במדיניות, ובמערכת היחסים של ישראל עם העולם, להלן הסיבות לנצחונו.

אין בדברים הבאים משום הצדקה, מחילה או הקלה כלשהי על פשעי חמאס. חמאס הוא ארגון רצחני, אכזרי, אשר פגע באזרחים, חטף, טבח והמיט אסון על ישראלים ופלסטינים כאחד. אך דווקא משום כך יש לומר את האמת הקשה: ישראל, בתגובתה, במדיניותה, בעיוורון מנהיגיה ובאשליית הכוח שאחזה בה, העניקה לחמאס את הישגו הגדול ביותר. לא ניצחון מוסרי, לא ניצחון צבאי במובן הרגיל, אלא ניצחון תודעתי, מדיני והיסטורי — ניצחון שנולד מתוך כישלונה של ישראל להבין את שדה הקרב האמיתי.

1. התמוטטות ההרתעה והכישלון המבצעי

התקיפה של חמאס בשבעה באוקטובר התבצעה ללא הפרעה במשך שעות ארוכות, הביאה לחדירת אויב עמוקה לשטח ישראל, כשלון מערכות נרחב, לטבח ולשבי של מאות אזרחים וחיילים - ולתבוסה מוחלטת של כוחות ההגנה.

זהו הכישלון הצבאי החמור בתולדות המדינה, ששבר את יסודות האמון הציבורי בצבא ובמערכת הביטחון.

2. קריסת מעמד מדינת ישראל במזרח התיכון

המלחמה בעזה הוציאה את ישראל שוב מהקונצנזוס האזורי.

הסכמי אברהם והמהלכים לנורמליזציה עם מדינות ערביות נעצרו, והעולם הערבי המאורגן חזר למצב של ניכור והתנגדות.

ישראל, שביקשה להיות גורם מאחד במזרח התיכון החדש, הפכה לגורם מצורע ונלעג.

3. ההלבנה של חמאס בזירה הבינלאומית

ההפצצות חסרות ההבחנה, ההרס ההומניטרי והאלפים שנהרגו בעזה הביאו להיפוך תודעתי חריף: צה"ל, שנחשב "הצבא המוסרי בעולם", נתפס היום בעיני העולם כצבא מצורע, נגוע בפשעי מלחמה.

בעוד.שהזוועות בעזה הלבינו את פשעיו של חמאס - ארגון טרור רצחני, והפכוהו לגוף הנתפס בעיני רבים בעולם כ"לוחם התנגדות" אשר פועלו מוצדק לאור פשעיו של הצבא הישראלי.

4. כישלון הלחץ הצבאי

האמונה ש"לחץ צבאי יביא לשחרור החטופים" הופרכה. (ממזמן)

רק עשייה מדינית הביאה לשחרור חטופים חיים, בעוד שהמשך ההפצצות הביא למוות של רבים מהם ורבבות חפים מפשע.

הכוח הצבאי הפך ממנוף של הרתעה למכשול מוסרי ופסיכולוגי.

5. בידוד בינלאומי וחוסר לגיטימציה

המשך המלחמה, התמונות מעזה והקורבנות הרבים גרמו לישראל להפוך למדינה מנודה כמעט בכל פורום בינלאומי.

במדינות רבות, פוליטיקאים ששיתפו פעולה עם ישראל איבדו את מעמדם, והציבור העולמי הפנה עורף למדינה שהייתה עד לא מזמן סמל לעמידה מוסרית, לתרבות וחכמה.

6. המחיר הכלכלי – אובדן עוצמה

המלחמה גררה את ישראל לבור כלכלי עמוק:

גל של הגבלות נשק, איומי סנקציות ופגיעה בלגיטימציה הביטחונית של ישראל, ירידה חדה בהשקעות זרות, ומעמסה של מאות מיליארדים על תקציב המדינה.

ישראל שהייתה כלכלה חדשנית וצומחת, מצאה עצמה שוקעת בחובות, בור כלכלי, עומס תקציבי, סיכון כלכלי נרחב ופגיעה בהשקעות.

7. ניצחון תודעתי ויעד חדש: מדינה פלסטינית

דווקא ההרס והחורבן בעזה יצרו מציאות חדשה שבה העולם דורש מישראל להכיר במדינה פלסטינית - לא כתוצאה מלחץ של חמאס, אלא כתוצאה מהחלטותיה השגויות של ממשלת ישראל.

כך, באופן אירוני, דווקא פעולות ישראל הן שהאיצו את הגשמת מטרתו הפוליטית של חמאס.

כך נוצר האבסורד הנורא: חמאס יצא למתקפה מתוך רשע, אכזריות ופונדמנטליזם רצחני — אך ישראל, במקום לבודד אותו, לחשוף את פשעיו, להשיב את החטופים ולכונן חזית מוסרית רחבה נגדו, בחרה בדרך שהרחיבה את מעגל הדם, שחקה את הלגיטימציה שלה, והפכה את עצמה בעיני רבים בעולם מן הנפגעת אל הנאשמת.

זהו לב הניצחון של חמאס: לא שהוא גבר על ישראל בכוחו, אלא שישראל גברה על עצמה בחוסר תבונתה.

לסיכום, ניצחונו של חמאס לא נבע מעוצמת נשקו, אלא מהבנתו העמוקה את החברה הישראלית: פחד, נקמה וכוחנות עיוורת הפכו בתוכה להרס עצמי.

ישראל, לעומת זאת, איבדה את הדבר שהיה מקור עוצמתה - האמונה. אמונה אשר הוחלפה באשליית הכוח, בחרב שהפכה למקור ביטחון מדומה וליסוד המדיניות.

אך חרב זו התבדה שוב ושוב, והותירה אותנו פצועים בגוף וברוח.

בתקווה לימים שבהם ישוב עם ישראל לחדש את אמונתו התמימה, ולא ילך עוד אחר רהבים ושטי הכזב — אלא אחר האמת, הצדק והשלום.