השבת החטופים ומדיניות משבר השבעה באוקטובר

המשברים בעקבות השבעה באוקטובר

השבעה באוקטובר יצר שורת משברים עמוקים, אשר חשפו את חולשתה של המערכת המדינית, הביטחונית והחברתית בישראל.

• משבר פנימי חמור — אי־השבת החטופים במשך חודשים ארוכים, והעמקת הקרע בין הציבור לבין הנהגת המדינה.
• משבר כלכלי — כניסה לחובות עצומים בעקבות עלות המלחמה, גיוס מילואים נרחב, פגיעה קשה בעסקים, ועקירתם של רבבות אזרחים מבתיהם.
• משבר ביטחוני — אובדן תחושת הביטחון של יושבי הארץ, ובייחוד של תושבי הדרום והצפון.
• משבר בין־לאומי — הידרדרות במעמדה של ישראל בעקבות התמרון הקרקעי בעזה, מול מדינות האזור ומול מדינות שהיו עד כה שותפות ותומכות מרכזיות של ישראל.
• משבר הומניטרי בעזה — מצוקת אזרחי עזה, ההולכת ומחריפה ככל שהמלחמה נמשכת, ומגבירה את הלחץ המדיני והמוסרי על ישראל.
• זירה צפונית מתלקחת — הסכנה להתרחבות המערכה בצפון, עד כדי מלחמה רב־זירתית כוללת.

הנחות היסוד השגויות של ממשלת ישראל

• "טרור ניתן להכרעה בשדה הקרב" — ארגוני טרור כמו חמאס, דאע״ש, אל־קאעידה וחיזבאללה ניזונים בראש ובראשונה מאידיאולוגיה ומתודעה. מטרתם אינה רק פגיעה פיזית, אלא יצירת אפקט תודעתי, פחד, נקמה והמשכיות רעיונית. לכן, מלחמה בהם באמצעות כוח בלבד דומה למלחמה בגוף הפטרייה מבלי להבין את התשתית המזינה אותה. המערכה היא גם רעיונית, חברתית ומדינית. התנגדות פיזית בלבד עלולה להנציח את הטרור כדרך פעולה, לחזק את תחושת ההתנגדות, ולהעלות על נס את רעיון הג׳יהאד.
• "צה״ל הוא הכלי המרכזי להתמודדות עם טרור" — שימוש מתמשך בצה״ל לצורך התמודדות עם טרור מחליש את הצבא, שוחק אותו, ומאלץ אותו לפעול בתנאים מוגבלים שאינם תואמים את ייעודו המרכזי. יש צורך בגוף ייעודי, מצומצם, חכם וגמיש, אשר יעסוק באיומים א־סימטריים מבלי לשחוק את כלל המערכת הצבאית.
• "השמדת חמאס היא יעד מדיני בר־השגה" — תפיסה זו מתעלמת מן העובדה שחמאס הוא לא רק ארגון צבאי, אלא גם תנועה רעיונית, חברתית ושלטונית. פגיעה בהנהגה הנוכחית בלבד עלולה להצמיח תנועות חדשות מתוך נקמה, חורבן ואובדן. לכן יש לפעול לאובדן הלגיטימציה של ההנהגה הנוכחית, אך להיזהר מיצירת ואקום שיביא לסחרור מדיני וביטחוני קשה יותר.
• "הכרעה צבאית קודמת להשבת החטופים" — העדפת הכרעה צבאית על פני השבת החטופים היא עוולה מוסרית מתמשכת. אין להשיב את תחושת הביטחון הלאומית או את כבודו הפגוע של הצבא על גבם של אחינו ואחיותינו המצויים בשביה.
• "לחץ צבאי מביא בהכרח לשחרור החטופים" — בפועל, ככל שהזמן נמשך והלחץ הצבאי גבר, כך עלו גם המחירים הנדרשים לשחרורם. תפיסה זו עומדת בניגוד לעקרונות היסוד בהתמודדות עם מצב בני ערובה, ובניגוד לחובה המוסרית להשיב את השבויים במהרה.

בעקבות השבעה באוקטובר מנסה הנהגת ישראל לאלץ את המציאות בכוח ולייצר מציאות ביטחונית חדשה באופן מיידי. אך מציאות כזו אינה נוצרת בכוח הזרוע בלבד. דווקא נוכח עומק המשבר יש להבין כי אין פתרון מהיר לעימות רב־שנים. המפתח הוא בניין כוח נכון, עמידה אזרחית, אחריות מדינית, ותבונה ארוכת טווח.

מסקנות - ניצחון התבונה

הישענות על כוח, עוצמה וטכנולוגיה בלבד היא אשליה. את הניצחונות האמיתיים יש להשיג באמצעות תבונה, מדיניות, אחריות מוסרית ובניין כוח נכון.

• יש להפסיק את התמרון הקרקעי ולפעול בהקדם באמצעים מדיניים מול חמאס, גם במחיר נסיגה ושחרור אסירים, לשם השבת החטופים.
• יש לפעול באופן נמרץ להכנת צה״ל למלחמה כוללת, באמצעות שינוי עמוק בתרבות הארגונית וביצוע רפורמה רחבה במערכת הביטחון.
• יש להכין תשתיות אזרחיות לקראת עימותים עתידיים בצפון ובדרום, ולבנות מערך חירום מתורגל, מקומי ואפקטיבי.
• יש להקים זרוע נפרדת להתמודדות עם עימותים א־סימטריים — "צבא קטן וחכם" — לצד ביזור הצבא הגדול ליחידות טריטוריאליות מקומיות.
• יש לשמור על יחידות טכנולוגיות מתקדמות במבנה מרוכז תחת השלטון הפדרלי, כדי להבטיח יתרון איכותי, רציפות תפקודית ואחריות לאומית כוללת.
• יש להסדיר את מערכות השלטון התומכות: שלטון מקומי, מערכי חירום, עורף אזרחי, קהילות, תשתיות ואספקה.
• יש להכיר בכך שהמציאות הישראלית מורכבת מאז ומתמיד. אין לחפש פתרונות מיידיים לעימות שהתהווה במשך שנים רבות. על ההנהגה לומר אמת לציבור, להכין אותו לאורך רוח, ולשמש דוגמה אישית בהשבת הביטחון, האחריות והאזרחים אל בתיהם.