הרשות הרביעית - מועצת העם

מבוא

מאה שנה של מלחמות בארץ ובמזרח התיכון לימדו אותנו עד כמה מסוכנת יכולה להיות הלאומיות כאשר היא הופכת לכלי שלטון, כוח וכפייה. עמים ולאומים ביקשו שלטון בשם הזהות, ובדרך רתמו אליהם את משאבי התרבות, הדת, השפה, העדה והקהילה.

כך הפכה הפוליטיקה במזרח התיכון לפוליטיקה של זהויות. שלטונות ומפלגות לקחו את הכוח הפנימי של קהילות, עדות, אמונות וקבוצות אנושיות — והפכו אותו לכלי של מאבק, חמס, שליטה, מלחמה וכוח.

אנו מבקשים להשיב את הכוח לעם.

לא לעם כמושג מופשט בלבד, ולא לאדם הבודד לבדו, אלא גם אל המקום שבו האדם חי את חייו בפועל: הקהילה.

התא המשפחתי אינו המרכיב היחיד של המסגרת המדינית. בין האדם לבין השלטון עומדת הקהילה: המקום שבו האדם מקבל שפה, זהות, תרבות, אמונה, אחריות, שייכות וחיים משותפים.

במשך שנים רבות נזנחה הקהילה במוסדות השלטון. חלק גדול מן הציבור מצא את עצמו ללא בית קהילתי ברור, ללא מסגרת שבה יוכל לבטא את רעיונותיו, רצונותיו וזיקתו אל השלטון בצורה נוכחת ובריאה. מנגד, קהילות קיימות וחזקות מצאו את דרכן אל מוקדי הכוח בדרכים עקלקלות, דרך עסקנות, הסכמים פוליטיים וכספים קואליציוניים — דבר שפגע בהנהגת המדינה והשחית גם את הנהגתן שלהן.

לכן אנו רואים בהסדרת הקהילה כרשות בפני עצמה פתח ליחסים חדשים בין האדם, הקהילה והשלטון.

הקהילה תבטא את מאפייניו המקומיים, התרבותיים, הרוחניים והחברתיים של האדם. השלטון המרכזי יבטיח את חירותו, את ביטחונו, את זכויותיו ואת משפטו. ובין השניים תעמוד מועצת העם - הרשות הרביעית, לצד הרשות השופטת, השלטון הפדרלי והרשות המבצעת - שתסדיר את מעמד הקהילות ותיתן להן מקום חוקתי ומדיני ברור.

רעיון הרשות הרביעית כולל ארבעה יסודות:

בית מדיני וחוקתי לכל הקהילות בארץ.

ייצוג הולם לקהילות באמצעות מועצת העם.

יכולת לאזן את השלטון המרכזי ולהתנגד לחוקים הפוגעים בקהילות או בחירות האדם.

חיבור בין הקהילות לבין השלטון המקומי, כך שהחיים הציבוריים ינבעו מן האדם, מן המקום ומן הקהילה - ולא רק ממפלגות וממרכזי כוח רחוקים.

מעל כל אלה יעמוד שלטון מרכזי פדרלי, שיחול על כלל יושבי הארץ בצורה שוויונית, יבטיח את חירות הפרט, את ביטחונו, את משפטו ואת רווחתו, וייתן מקום וביטוי לכל אדם ולכל קהילה באופן צודק ושווה.

הסדרת מעמד הקהילות

לקהילות יוסדר מעמד חוקתי ומשפטי ברור: יחסי קהילה־שלטון, מעמד משפטי, אחריות ציבורית, שקיפות, חובות מנהיגות, ומנגנוני ביקורת.

השלטון יסדיר מימון הוגן ושוויוני לקהילות בתחומים כגון חינוך, דת, תרבות, צדקה, סעד ומשפט קהילתי. המימון ייקבע לפי קריטריונים ברורים ושווים, ולא לפי כוח פוליטי, קרבה לשלטון או סחטנות קואליציונית.

הסדרת מעמד הקהילות בארץ תביא לשינוי עמוק בחברה כולה. היא תנקה את הפוליטיקה המרכזית מתלות בעסקנות מגזרית, תצמצם כספים קואליציוניים, ותיצור שוויון פוליטי אמיתי לכל הקהילות - ללא קשר למעמדן המפלגתי או לכוחן בבחירות.

קהילה

קהילה היא התקבצות של בני אדם אשר קשריהם ויחסיהם החברתיים באים לידי ביטוי באחת או יותר מן הדרכים הבאות: אמונה, תרבות, אתניות, מטרה, דרך, זהות רעיונית או מקום גיאוגרפי.

קהילה טובה היא קהילה המאחדת אנשים סביב אחריות, ערכים, עזרה הדדית ועשייה ציבורית. ככל שקהילה תדע לאחד סביבה ציבור רחב יותר, להעמיק את פעילותה ולפעול לטובת חבריה ולטובת הארץ — כך תזכה לתמיכה, סעד והכרה רחבים יותר מן השלטון.

לכל קהילה תינתן אוטונומיה לבחור את הנהגתה בדרך המשקפת את אורח חייה התרבותי, הדתי או הארגוני. עם זאת, כל קהילה תידרש לתת דין וחשבון מלא על עשייתה בפני השלטון המרכזי והרשות הרביעית.

ראשי קהילות או בעלי תפקידים בקהילות אשר יורשעו בפלילים, בשחיתות או בפגיעה חמורה באמון הציבור, לא יוכלו לשמש בתפקיד ציבורי או קהילתי עד לבירור מלא ולפי דין.

משפחה

משפחה השייכת לקהילה תוכל לשייך את ילדיה לקהילת הוריהם עד גיל 13. שיוך זה ייחשב כחלק ממניין הקהילה, אך לא יבטל את זכות הילד לבחור את דרכו עם התבגרותו.

במקרה של פירוד או גירושין, שיוך הילדים לקהילה ייקבע בהחלטה משותפת של ההורים, ובהיעדר הסכמה — בבירור משפטי או גישורי המעמיד בראשו את טובת הילד, זהותו, יציבותו וחירותו העתידית.

האדם

כל אדם מגיל 13 ומעלה יהיה חופשי לבחור את קהילתו ואת זהותו. השלטון המרכזי יהיה אמון על זכותו למשפט צדק, לחירות מלאה, ולביטחון מלא לגופו ולרכושו.

הקהילות יידרשו לכבד את בחירתו של היחיד, גם כאשר בחירתו אינה נוחה להן. תפקידן אינו לכלוא את האדם בזהות שנכפתה עליו, אלא לאפשר לו להשתלב בדרך טובה, חופשית ומכבדת בקהילה שאליה הוא שייך.

כל אדם יוכל לבחור קהילה מרכזית אחת, שבה יהיה עוגן חייו. קהילה זו תיקרא קהילת בכורה - הקהילה שאותה הוא מבכר על פני שאר הקהילות שבהן הוא חבר.

נוסף לכך יוכל אדם להיות חבר בעוד שתי קהילות בחירה, אשר יבטאו שאיפות, מטרות, רעיונות, תחומי עניין או זהויות נוספות בחייו.

קהילות הבכורה יהיו אמונות על התחומים הרחבים והעמוקים יותר בחיי הקהילה: חינוך, דת, תרבות, צדקה, סעד ומשפט קהילתי.

קהילות בחירה

קהילות בחירה הן קהילות קלות יותר ליצירה, המבוססות על רעיון, מטרה, אזור, תחום עניין, זהות משותפת או דרך חיים.

כל הקהילות ינהלו את מרשמיהן כחוק, וההשתייכות הקהילתית תנוהל בפיקוח השלטון המרכזי והרשות הרביעית.

די יהיה במספר של 1,000 איש כדי ליצור קהילת בחירה במרשם הקהילות. קהילה זו תהיה זכאית למימון אירועים ופעילות ציבורית בהתאם למספר חבריה ולתחומי פעילותה.

כאשר מספר קהילות בחירה יתאחדו לכדי 60 אלף איש, או כאשר קהילת בחירה אחת תגדל לכדי מספר זה, ניתן יהיה לבחון את הפיכתה לקהילת בכורה באמצעות מוסד הנשיאות ומועצת העם.

קהילות בכורה

קהילות בכורה יוכרזו על ידי מוסד הנשיאות והרשות הרביעית, ויקבלו מעמד עצמאי רחב יותר בתחומי המשפט הקהילתי, צדקה וסעד, חינוך, תרבות ודת.

הכרזה על קהילת בכורה, הענקת מעמד רשמי לקהילת בחירה, איחוד מספר קהילות בחירה, או איחוד מספר קהילות בכורה — יהיו באחריות מוסד הנשיאות והרשות הרביעית.

בכל הכרזה כזו ייבחנו ההיבטים הנוגעים לצדקה ומשפט, חירות האדם, חינוך, דת, תרבות, אחריות ציבורית ושמירה על זכויות היחיד.

המשפט הקהילתי

סכסוכים פנימיים בתוך קהילת בכורה יוכלו להתברר באמצעות בית דין קהילתי, גישור מקומי או מוסדות משפט קהילתיים שהוכרו כדין.

סכסוכים בין חברי קהילות שונות יתבררו בערכאה אזרחית כללית, כגון בית משפט השלום או מוסד מקביל שייקבע בחוק.

בית דין מקומי או קהילתי יהיה מוסמך לדון בעניינים אזרחיים ופנימיים בלבד, ובמעמד הצדדים. נושאים פליליים, פגיעה בזכויות יסוד, עבירות חמורות או עניינים בעלי השלכה ציבורית רחבה - יתבררו בערכאות המדינה.

קהילות בכורה בעלות מאפיינים דומים יוכלו לשתף פעולה במערכות גישור ובתי דין, כדוגמת בתי דין רבניים, שרעיים או קהילתיים אחרים, ובלבד שכל אלה יפעלו תחת חוק אחד, זכויות יסוד, צדק ושמירה על חירות האדם.

מועצת העם

מועצת העם היא נציגות כלל הקהילות בארץ. היא תהיה בית לדיונים, להסכמות, לבירור מחלוקות ולשמירה על מקומן של הקהילות בתוך המבנה המדיני.

למועצת העם תהיה אפשרות להתנגד לחוקים של השלטון המרכזי בהצבעה, כאשר חוקים אלו פוגעים באופן מהותי בקהילות, בחירות האדם, בצדקה ומשפט או באיזון הפדרלי של הארץ.

נציגי מועצת העם יהיו אחראים לייצג נאמנה את קהילותיהם. בראש מועצת העם יעמוד נשיא המדינה, וכוח ההצבעה של הקהילות ייקבע בהתאם למספר חבריהן ולכללים חוקתיים שיבטיחו איזון בין גודל הקהילה לבין הגנה על קהילות קטנות.

השלטון המרכזי

השלטון המרכזי יהיה שלטון פדרלי, האמון על כלל יושבי הארץ. אחריותו העיקרית תהיה חירות הפרט, חוק אחד לכל אדם, משפט צדק, ביטחון, כלכלה, תשתיות, מדיניות חוץ והסדרים מדיניים עם שאר העמים והארצות.

כינון הרשות הרביעית ישנה את מבנה השלטון מן היסוד. הוא יפחית את התלות בפוליטיקה מגזרית, יחזק את הקהילות, וישאיר לשלטון המרכזי את התחומים שבהם נדרשת הכרעה כללית, שווה ומחייבת לכל הארץ.

הרשות המקומית

הרשות המקומית תהיה נקודת החיבור בין האדם, הקהילה והשלטון המרכזי. היא תסייע לקהילות לתת שירותים בתחומי חינוך, דת, תרבות, סעד ומשפט קהילתי — הכל לפי דין, לפי חוק, ובהתאם למספר חברי הקהילה ולצרכיהם.

במקום להפוך את הרשות המקומית לזירת מאבק מפלגתית בלבד, יש לשלב בה ייצוג קהילתי משמעותי. הקהילות המרכזיות באזור הגיאוגרפי של הרשות המקומית יקבלו מקום מוסדר במועצה המקומית או בגוף ייעוצי־קהילתי הצמוד לה.

כך תוכל הרשות המקומית לבטא לא רק רשימות פוליטיות, אלא את החיים האמיתיים של המקום: הקהילות, המשפחות, בתי הכנסת, בתי הספר, התרבות, השכונות, העדות, האמונות והצרכים המקומיים.

הרשות הרביעית אינה נועדה לפרק את המדינה, אלא להשיב את החיים אל מקומם הנכון.

האדם אינו חי מול שלטון לבדו. הוא חי במשפחה, בקהילה, בעיר, בשפה, במסורת, באמונה ובזיכרון. מדינה שאינה מכירה בכך הופכת את האדם לבודד מול מערכת גדולה; ומדינה שמכירה בכך יכולה לבנות שלום עמוק יותר בין אדם לאדם, בין קהילה לקהילה, ובין כל יושבי הארץ.

מועצת העם היא הדרך להשיב את הכוח אל המקום שבו החיים מתרחשים באמת - אל האדם ומשפחתו, קהילתו ואדמתו.